חורף

הרכב שלי שט הבוקר בגבורה בנהר, מתחת למטח ברד. תחושה מוזרה להיות בתוך קופסה כשמים מכל הכיוונים, הכי דומה אולי למכונת שטיפה, שממנה אני נמנעת.

נזכרת איך בילדות צעדנו לבית הספר עם מטריה ומגפיים, מגיעים ברגליים רטובות לפעמים ומחליפים גרביים, וכך גם בחזור. בלי מכונית או הורים שיסיעו (להורי כלל לא היה רכב), ובבית חיכה התנור בסלון - בהתחלה תנור נפט שקנינו עבורו נפט מעגלון ברחוב ( כן... אני חושבת שזה מאפיין בעיקר את תקופת טרום ילדותי אבל בכל זאת היה עדיין גם בילדותי המוקדמת), ואחר כך תנור גז.

זוכרת שהחורף היה ממושך, והעונות היו ברורות - הסתו היה בספטמבר אוקטובר וישר אחריו התחיל החורף. הוא לא חיכה עד ינואר. והחורף אופיין בעיקר בגשם, פחות ברוחות וסערות, ממה שזכור לי לפחות.

היום אנחנו לכאורה מוגנים ומצוידים יותר, אבל דווקא משום כך אולי מרגישים פחות מוכנים ומתמודדים פחות טוב עם מזג אוויר חורפי, ואולי הוא גם נהיה עוצמתי יותר. הכל הקצין, הקיץ והחורף.

ואני מרחמת בעיקר על חתולי הרחוב, שלא אוהבים גשם ורטיבות. החתולה שאימצה אותנו לא במיטבה, היא מבוגרת ולא הכי בריאה כנראה. שמנו לה שמיכות במקום מוגן צמוד לדלת הכניסה והיא מצטנפת לה שם ומחכה, במבט של מי שכבר עברה הרבה. מקווה שיש עוד מספיק חורפים לפניה.

ר' ביום יבש יותר