אף פעם לא הייתי מחובבי האירווויזיון, אבל כשהזדמנו לי כרטיסים לחזרה לחצי הגמר השני לא חשבתי פעמיים, נטלתי את בתי הצעירה ובספונטניות שלא מאפיינת אותי, הגענו למתחם.
מה אומר - זו היתה חוויה אדירה.
הצטרפנו לכמויות האנשים שנהרו לעבר הכניסה, עברנו את בידוק הכרטיסים וה(אין) תיקים (אסור להכניס), ואז עוד בידוק בטחוני ממש כמו בשדה התעופה, ונכנסנו לרחבה שבה המון דוכני אוכל, ואז לאולם עצמו. למרות הקהל הרב הכל התנהל בסדר מופתי, עם המון מאבטחים וסדרנים, הרבה כניסות לאולם, שרותים מתוקתקים וכל היתר.
ההפקה היתה סופר מרשימה- מצלמות, סאונד, תאורה, וקליפים מושקעים ליוו את ההופעה הסוחפת. נהניתי מרוב השירים, ואפילו גיבשתי לעצמי כמה פייבורטים (שווייץ, שבדיה, אירלנד ודנמרק). הבמה ענקית והמון אפקטים עליה ומסביבה, כולל לשונות אש שיוצאות ממנה בכמה מהשירים (וממש מרגישים את החום שלהן באולם), לקראת כל שיר מארגנים את האביזרים לאותו שיר ממש בדקה שתיים, ויש לפעמים אביזרים רציניים - כמו הכסא הענק עם הסולמות בשיר של דנמרק למשל. חוץ מ- 18 המדינות שהופיעו זכינו גם לצפות בשירים של גרמניה, איטליה ואנגליה שמקומן בגמר כבר היה מובטח, וגם במופע של להקת שלווה.
כל הארוע לקח שעתיים, ונגמר בחצות כשיצאנו מלאות אנדרנלין, שהמשיך ללוות אותנו גם למחרת.
חלק מהכיף היה לצפות אתמול שוב, הפעם דרך מסך, ולהחליף זכרונות על השירים והזמרים שכבר הרגשנו שאנחנו מכירות.
שמחתי ששלוש מתוך הפייבוריטיות שלי עלו לגמר, ובתי, שמחוברת לנושא הרבה יותר ממני וזכרה לפרטי פרטים את כל המופע, התאכזבה שאי אפשר להצביע ושארמניה לא עלתה.
האמת שאני מפתיעה את עצמי ברמת המעורבות שלי בנושא, אבל באמת שזו היתה אחת ההופעות שהכי נהניתי בהן, ומשאירות טעם של עוד.
מחר הגמר - יש למה לחכות. 💫
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה