כמעט חודש לא כתבתי. חלק מזה נבע מאיזשהו שינוי בעבודה שקצת ערער אותי. אחר כך יצאתי לחופש והעבודה נראית פתאום רחוקה ומגומדת.
היינו שבוע בקרואטיה - או כפי שהמקומיים מבטאים (והילדים שלי בעקבותיהם) - "חרווצקה". האותיות שמסמלות אותה הן HR - לא מזכיר את השם כפי שאנחנו רגילים אליו.
היינו באזור דלמטיה ובחצי האי איסטריה. ביום שלפני הטיסה חזרה נסענו לסלובניה, למערות שקוציאן, והמשכנו לביקור חטוף בטרייסט שבאיטליה.
טיול שכמעט כולו נופים וחופים - טורקיז של אגמים, כחול עמוק של ים וירוק של צמחיה טבעית. שמחה שאנחנו כולנו באותו ראש מהבחינה הזאת - ותמיד מעדיפים (כולנו, גם הילדים) פארקי טבע על פני פארקי שעשועים.
הנופים שראינו היו יפהפיים - שמורת פליטוויצה שהיא גולת הכותרת, וגם שמורת קרקא. יש בקרואטיה חופים נהדרים, ערים עתיקות ויפות, ואנשים מסבירי פנים. הרבה כבישי אגרה אבל גם כבישים צרים ומפותלים ונהגים חסרי סבלנות שעוקפים גם כשאסור ונוהגים במהירות מופרזת.
יש בה מסעדות נחמדות וסופרים עם מחירים זולים יותר מהארץ. את רוב ארוחות הבוקר וארוחת ערב אחת הכנו בעצמנו, והיתר אכלנו במסעדות שהיו חביבות למדי, אך כמו שבתי אמרה כשחזרנו - אין כמו האוכל של הבית (והתכוונה בסך הכל לאורז לבן....). לרגישויות כמו צליאק יש מודעות מועטה.
עם כל זה אכלתי הרבה יותר מאשר בבית - תמיד ארוחת בוקר וארוחת ערב רציניות, ובין לבין סנדויצ׳ים שהכנו ונשנושים. בשגרה אני אוכלת הרבה פחות ואשמח לחזור לזה.
מזג האוויר היה חם כמו בארץ ואולי אפילו יותר, מה שהופך את הבילוי בחופים לאטרקטיבי מאוד. אנחנו היינו בשני חופים, באזורים שונים ונהננו מאוד. החופים לא חוליים, אבל המים שקטים, ללא גלים, ובטמפרטורה נעימה.
בילינו בצמידות משפחתית שבוע שלם, וזה היה לפעמים נעים ולפעמים מעיק, לפעמים כיף ולפעמים מעורר עצבנות. אך תמיד כשחוזרים מנסיעה כזאת נשארת איזושהי תחושת גיבוש וטעם טוב מכל מה שעשינו וחווינו. גם הקטעים הפחות נעימים הם חלק מהעסק, ומהדבק.
טיול שכמעט כולו נופים וחופים - טורקיז של אגמים, כחול עמוק של ים וירוק של צמחיה טבעית. שמחה שאנחנו כולנו באותו ראש מהבחינה הזאת - ותמיד מעדיפים (כולנו, גם הילדים) פארקי טבע על פני פארקי שעשועים.
הנופים שראינו היו יפהפיים - שמורת פליטוויצה שהיא גולת הכותרת, וגם שמורת קרקא. יש בקרואטיה חופים נהדרים, ערים עתיקות ויפות, ואנשים מסבירי פנים. הרבה כבישי אגרה אבל גם כבישים צרים ומפותלים ונהגים חסרי סבלנות שעוקפים גם כשאסור ונוהגים במהירות מופרזת.
יש בה מסעדות נחמדות וסופרים עם מחירים זולים יותר מהארץ. את רוב ארוחות הבוקר וארוחת ערב אחת הכנו בעצמנו, והיתר אכלנו במסעדות שהיו חביבות למדי, אך כמו שבתי אמרה כשחזרנו - אין כמו האוכל של הבית (והתכוונה בסך הכל לאורז לבן....). לרגישויות כמו צליאק יש מודעות מועטה.
עם כל זה אכלתי הרבה יותר מאשר בבית - תמיד ארוחת בוקר וארוחת ערב רציניות, ובין לבין סנדויצ׳ים שהכנו ונשנושים. בשגרה אני אוכלת הרבה פחות ואשמח לחזור לזה.
מזג האוויר היה חם כמו בארץ ואולי אפילו יותר, מה שהופך את הבילוי בחופים לאטרקטיבי מאוד. אנחנו היינו בשני חופים, באזורים שונים ונהננו מאוד. החופים לא חוליים, אבל המים שקטים, ללא גלים, ובטמפרטורה נעימה.
בילינו בצמידות משפחתית שבוע שלם, וזה היה לפעמים נעים ולפעמים מעיק, לפעמים כיף ולפעמים מעורר עצבנות. אך תמיד כשחוזרים מנסיעה כזאת נשארת איזושהי תחושת גיבוש וטעם טוב מכל מה שעשינו וחווינו. גם הקטעים הפחות נעימים הם חלק מהעסק, ומהדבק.
קרואטיה בהחלט השאירה טעם של עוד.
מצרפת כמה תמונות מהטיול
 |
| שמורת פלטוויצה |
 |
| שמורת קרקא |
 |
| הנוף ממצודת סן מישל בשיבניק. שיבניק מקסימה! |
 |
| מערות שקוציאן בסלובניה |
ואי אפשר בלי לזכור מי אנחנו ומה קרה באיזור לפני שנים לא רבות -
 | |
| לוח זכרון בכיכר איחוד איטליה בטריאסט. ב- 1938 הוטלו בה חוקי הגזע, וסמוך לעיר נבנה מחנה ריכוז ששימש גם כמחנה השמדה |
חזרנו שלשום ואני בחופש עד ראשון. נהנית גם מהבית (ומהים שלנו), ולא מתגעגעת לעבודה בכלל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה