חזרנו משבוע בלפלנד הפינית, האיש ואני.
הרבה שנים חלפו מאז קראתי את "אלה קרי הילדה מלפלנד" (העותק המקורי מילדותי, שנדפס בספרית פועלים, מונח לידי עכשיו).
לפלנד הפינית של היום, שמרכזה הוא העיר רובניימי, שונה מאוד מזו שבספר, וגם מהסאמים, שאליהם השתייכה אלה קרי, נשארו מעטים.
היום רובניימי, שהוחרבה במלחמת העולם השניה ונבנתה אחריה מחדש (בצורת ראש אייל) היא עיר מערבית , ובה אטרקציות תיירותיות רבות שמהן נהננו: אופנועי שלג, מזחלות כלבים, מזחלות איילים, גן החיות הארקטי ברנואה, שמורת קורואומי ובה המפלים הקפואים, יער הציידים, שיט בשוברת הקרח סאמפו כולל טבילה במי קרח, ואפילו הצלחנו לחזות בזוהר הצפוני (בעוצמה נמוכה יחסית אמנם).
מזג האויר היה נהדר - הטמפרטורות היו סביב האפס, ולא ירדו מתחת למינוס חד ספרתי, כך שעם הלבוש המתאים לא חשנו קור בכלל. השלג עדיין קיים אך לצידו הטבע מתחיל להתעורר, כולל עצים מוריקים, ציפורים מצייצות, ואפילו כלבים, אנשים ומכוניות שמהם נראו מעטים בשיא החורף.
התרשמנו שהעם הפיני הוא עם חרוץ וצנוע, של אנשים שגדלו להתמודד עם תנאי מזג אויר קשים, ועם עבודות פיזיות כמו כריתת עצי לבנה ואורן (הגדלים בכמויות ובקצב גדילה מהיר) ורעיית איילים.
היה מעניין ומהנה, ובשבילנו זו היתה נסיעה זוגית ראשונה לחו"ל לאחר עשר שנים, בהן נסענו רק עם הילדים, או הורה וילד.
חולקת אתכם כמה תמונות:
 |
| המפלים הקפואים - Kuruomi |
 |
| יער הציידים - Vaatunki |
 |
| שוברת הקרח סאמפו |
 |
| הזוהר הצפוני (בעוצמה 2.6) |
וזהו, עכשיו חוזרים לשגרה, אל כל מה שצריך לעשות, ואל האביב המתעורר גם אצלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה